מדוע לא ניתן לטפל באכילה רגשית באמצעות דיאטות 

לרוב האנשים שמנסים לרדת במשקל, תוכניות הדיאטה לא עובדות לטווח הארוך. מדוע? בגלל שלאנשים הסובלים מאכילה רגשית קשה לשלוט על אכילת היתר. השורה התחתונה היא שאנחנו כבר יודעים איך לרדת במשקל. אנחנו יודעת שאם נאכל לפי רעב ושובע או באופן מאוזן ובריא בסופו של דבר הקילוגרמים ירדו. אז למה אנחנו פשוט לא עושים את זה? מה עומד בדרכנו? או, אם אנחנו כן מצליחים לרדת קצת במשקל באמצעות תזונה נכונה או באמצעות דיאטה, מדוע המשקל חוזר בחזרה? למה אנחנו לא מצליחים לאמץ הרגלים בריאים יותר כדרך חיים? למה אנחנו עדיין אוכלים יתר על המידה למרות הרצון העז שלנו והמאמצים שאנחנו משקיעים בכדי לרזות? התשובה לכל השאלות האלה היא אותה התשובה: אכילה רגשית.

כשזה מגיע לאכילה רגשית אנשים לא אוכלים כדי להזין את גופם. הסיבה האמיתית לאכילת היתר היא בראש ולא בבטן. שימוש באוכל כפתרון רגשי לטווח הקצר זה הרגל, משהו שלמדנו לעשות ואנחנו יכולים גם לשנות זאת וללמוד התניה חדשה במקום. זה נמצא במרכז ההנאה במוחנו ומוגדר כקיצור הדרך המועדף כדי להרגיש טוב. זהו דימוי הקיים במוח שאכילה גורמת להרגיש בסדר לזמן קצר.

האמת היא שבתור אכלניים רגשיים, אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לאכול יתר על המידה כי אנחנו לא מכירה שום דרך אחרת כדי לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר. כדי לשנות זאת אנחנו צריכים לשנות את ההתניות וההרגלים השגויים שלמדנו בעבר.

אז למה אנחנו באמת רעבים? זה ממש לא אוכל. למעשה זה לכל דבר מלבד אוכל. האוכל משמש תחליף עלוב ולא מספק למה שאנחנו באמת רעבים לו.

האם אתם מאמינים שיש מטרה סופית מסוימת שצריך להגיע אליה (משקל יעד) שבו תהיו שלמים עם עצמכם ומאושרים? האם את מאמינים שהדרך להגיע לשם היא על ידי שיפוט עצמי, בושה ושנאה עצמית כפי שקורה כשעושים דיאטות?

דיאטות מבוססות על הפחד הלא מדובר שאנו חסרי שליטה ליד אוכל ומישהו צריך לעצור אותנו ולהגיד לנו בדיוק מה לאכול וכמה. ההבטחה של הדיאטה היא לא רק שיהיה לנו גוף אחר אלא שיהיו לנו גם חיים אחרים. אם נשנא את עצמנו מספיק אז נאהב את עצמנו בעתיד כשנהיה רזים. למרות שהרעיון הבסיסי ששנאה מובילה לאהבה הוא לגמרי מטורף, אנחנו מהפנטים את עצמנו להאמין שהמטרה הסופית מצדיקה את האמצעים. אנחנו מתייחסים לעצמנו ולשאר העולם כאילו קיפוח, ענישה ובושה מובילים לשינוי. אנחנו מתייחסים לגוף שלנו כאילו שהוא האויב. האמונה הטבועה עמוק אצל רבים מאיתנו היא ששנאה וקיפוח עובדים ואנחנו ממשיכים להאמין שעם עוד קצת קיפוח ושנאה עצמית, בסוף אנחנו נצליח.
אם נחכה עד שנהיה במשקל שאנחנו רוצים להיות בו כדי לכבד את עצמנו, לעולם לא נכבד את עצמנו.

עלינו לקבל ולאהוב את עצמנו כבר היום, כבר עכשיו ולטפל בעצמנו בחמלה ואהבה בכדי שנוכל לשנות ולשחרר את עצמנו מאכילה רגשית. עלינו גם להפסיק לעשות דיאטות מכיוון שקיפוח שנגרם על ידי הגבלה של מאכלים מסוימים וקטלוגם כרעים או משמינים רק יוצר מעגל המוביל לאכילת יתר ובולמוסים, עלייה במשקל ורגשות שליליים.